פסק-דין בתיק ת"א 2767-04

בפני תביעה כספית, אשר הוגשה במקורה בסדר דין מקוצר, בגידרה עותרת התובעת, לחייב את הנתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע"), מכוח חתימתו על כתב ערבות , בחובות הנתבעת מס' 1
(להלן : "הנתבעת") שהינה חברה, שהיתה בבעלותו של הנתבע, ואשר רכשה מוצרי הלבשה מאת התובעת ונותרה חייבת לה סך של 27,952 ש"ח  (נכון ליום הגשת התביעה  8.6.2004) בצירוף "הוצאות אחרות" בסך  2,000 ש"ח, כנטען בתביעה.

העובדות בקליפת האגוז והשתלשלות ההליך המשפטי

1.       התובעת הינה חברה המייצרת, משווקת ומספקת פרטי ביגוד והלבשה.

הנתבעת ניהלה, בזמנים הרלוונטיים לתביעה, חנות לממכר פרטי הלבשה בכרמיאל (לימים נמכרה החנות והועברה לבעלים אחרים). הנתבע הינו בעל מניות יחיד ומנהל אצל הנתבעת.

2.       בתקופה הרלוונטית לתובענה, בין החודשים 1/04-4/04 התקיימו בין הצדדים יחסי מסחר במסגרתם סיפקה התובעת לנתבעת מוצרי הלבשה (להלן: "הסחורה ").

3.       לטענת התובעת הנתבע חתם על כתב ערבות בו התחייב לערוב ערבות מלאה ומוחלטת לכל התחייבויותיה של הנתבעת כלפי התובעת (נספח א' לת/1). הנתבע מצידו מכחיש את חתימתו על כתב הערבות וטוען כי היא זוייפה, כמו כן טוען כי מעולם לא הסכים לערוב באופן אישי לחובות החברה, אשר גם הם מוכחשים על ידו (על כך יורחב הדיון בהמשך).

4.       כעולה מקבלה 1777 שצורפה לכתב התביעה, ביום 21.4.04, מסרה הנתבעת לתובעת, שתי המחאות דחויות כ"א ע"ס 7,139 ש"ח שמועד פרעונן חל ביום 25.8.2004 וביום 20.9.2004, ובסה"כ 14,278 ש"ח (להלן :" השיקים"). שני השיקים הופקדו בחשבון התובעת ביום 26.4.04 (כשיקים דחויים - כפי שעולה מנספח "ד", לכתב התביעה), אולם בהגיע מועד הפרעון של השיק הראשון הוא הוחזר בציון "חשבון מוגבל", ומשכך משכה התובעת גם את השיק השני מהחשבון ולא העמידה אותו לפרעון (סעיף 12 לת/1).

5.       בהתאם לכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת (נספח ב' לת/1 - להלן :" הכרטסת") נכון ליום 21.4.2004 עמדה יתרת החוב של הנתבעת על סך של 13,674 ש"ח. סכום זה מורכב מסך החוב  שהינו  27,952 ש"ח בניכוי 14,278 ש"ח שהינו סכום השיקים העתידיים אשר נלקחו בחשבון על אףשטרם נפרעו אז, בהתאם לקבלה שהוצאה כאמור לעיל.

6.       בד בבד עם הגשת התביעה, הוגשה בקשה להטלת עיקולים זמניים ( בש"א 2001/04), כב' הרשם מוראני דחה את הבקשה בהחלטה מיום 9.6.2004.

ביום 28.9.2004 ניתן כנגד הנתבעים פסק דין בהעדר בקשת רשות להגן.

ביום 22.12.2004 בוטל פסק הדין כנגד הנתבע וניתנה לו רשות להתגונן ללא תנאי. לעומת זאת לנתבעת ניתנה רשות להתגונן בכפוף להפקדת  הסך של 14,278 ש"ח בקופת בית המשפט. בהעדר הפקדה מטעם הנתבעת, ניתנה ביום 16.3.2005 החלטה לפיה פסק הדין כנגדה נותר על כנו.
משכך, פסק הדין כנגד הנתבעת הפך לחלוט ונותר לדון בתביעה כנגד הנתבע בלבד.

7.       הצדדים הגישו חוות דעת גרפולוגיות מטעמם באשר לזיהוי החתימה על כתב הערבות. התובעת הגישה חוות דעת ערוכה על ידי הגרפולוגית תמר שביט אשר קבעה בוודאות וללא ספק כי החתימה שבמחלוקת נכתבה על ידי הנתבע. לעומת זאת בחוות הדעת אשר הוגשה במצורף לבקשה לביטול פסק דין מטעם הנתבעים, קבעה הגרפולוגית אורה כבירי כי בסבירות גבוהה החתימה על כתב הערבות, אינה חתימתו של הנתבע.

8.       לאור הפער בין חוות הדעת, מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום זיהוי כתב יד, דר' בצלאלי אשר בחוות דעתו (במ/1) קבע כי סביר מאוד שהחתימה והכיתוב המופיעים על כתב הערבות נעשו על ידי הנתבע וזאת על סמך ממצאיו כי החתימה וכתב היד כתובים בצורה שוטפת ללא סימנים האופיינים לחיקוי או זיוף, וכן על כך שקיימת התאמה בין תכונות כתב היד והחתימה שעל כתב הערבות לבין התכונות שמצא בדוגמאות החתימה וכתב היד, הן האקראיות שהומצאו לו והן אלו שבוצעו על ידי הנתבע בהכתבה בפניו.

9.       לבקשת הנתבע זומן המומחה בצלאלי לחקירה על חוות דעתו וזאת לאחר שב"כ הנתבע שלח שאלות הבהרה שנענו על ידי המומחה (במ/2, במ/3). במהלך חקירתו פירט המומחה את אופן קביעת ממצאיו, משמעות הקביעה כי מדובר ב"סבירות גבוהה" שהינה דרגה אחת מתחת לדרגות הוודאות בסקאלה בה הוא משתמש. המומחה הסביר כי השתכנע שהחתימה נעשתה על ידי הנתבע אולם מאחר ומסקנתו ביחס לכיתוב הנוסף על גבי כתב הערבות היתה פחות וודאית, הוא השתמש בדרגה של סבירות גבוהה (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 15-25).